שעון \נורית כהן

יושבת מול שעון בוהה 
רואה איך הדקה חוברת לבתה
מאגדת  את אמה סבתה ואחותה
את דודתה גיסתה וחמותה
מאחור נאספות כולן ובצעד תימני
בריקוד  יוצרות מעגל  גדול

פזמון: השעון המתקתק
תיק תק דוהר
מרחיק את ימי נעורי
מלבין את שערי  ולילותי

נאספות לתוך שעה עגולה
מאיצות צעדיהן עוברות הן
 יממה שלמה בתוך דקה
צעדיהן מחרישות את קולו
של בוקר צח הטרוד בעיניניו
מבקש עוד רגע של שלוה

פזמון..  השעון המתקתק...

יממה את רעותה  בעקבה אחזה
חוברת לה יחדיו מתוך מעוזה  
דודים דודות ושאר כבודה
נרתמו לעגלה עמוסה בתעוזה
בשניות דקות שעות ויממות
 סוגרות סופ'ש באילת

פזמון:   השעון המתקתק...

נפעמים השבועות לראות ת'חברים
וחברות המצטרפים למעגל ויוצרים
חודשים מלאים אחד מביא פרי בשל
שני מביא ניחוחות  פריחה
זה מביא רוח סתיו אחר מביא מטר
וכולם יחדיו יוצרים את השנה

פזמון:    השעון המתקתק....

 יושבת בוהה בשעון שלתקתק
את השניות אינו מפסיק בעודו מרחיק
אותך אהובי מערים את השעות הימים השבועות
חולפים חודשים חולפות שנים אתה שם למעלה
בוהה עדין מחכה אולי יגיע נס
והשעון יסוב לאחור ואתה שוב ישוב מולי בסלון


פזמון.   השעון המתקתק ...



כל הזכויות שמורות