פסיעה \נורית כהן

שנים פסעת לצידי חזק
תומך אוהב צוחק
את ידי אינך עוזב
מחזיק בי בעוצמה
מגדל ילדה קטנה
סומך באהבה גדולה
עזר כנגדי

מחפשת את גופך
ת'חמימות שלצידי היתה
את מגע ידך המלטפת
בפלירטוט עדין חובקת
בחלומי אותך פוגשת לעיתים
מסרבת להאמין לפרקים
שאת ידי עזבת לעולמים
מחפשת ניחומים בתוך תוכי

מחפשת ניחומים ומוצאת
רק קור בתוך חלל ניצחי
ריקנות פולשת אל ליבי
היית האחד שאת ליבי שבה
ועודך אותו אחד שאת ליבי כולא
כמו ברומן ויקטוריאני מהולל
אתה שמור בזכרוני צפון בלבבי
האחד שאת ליבי שבר

רסיסים ניתזו ביעף
כל רסיס אותי קרע
נושא חלקיקים מגופי
אל החלל בו אתה צף
אל החלל אליו נשאבת
ברגע של חולשה
עצמת עיניך מיום מחר


כל הזכויות שמורות