ביתי\נורית כהן

מצאתי את הדרך אל ביתי
אותו בניתי בעצמי
בלי לבנים בלי מלט ובלי סיד
נדבך אחר נדבך
מנקה מכל זוית מכל איד
את האבק שבו דבק
מנקה את הטינה שרכבה
על פתית אבק

מנערת גרב שאחסן גברת
עם מילים פוגעניות
הבגד שאגר קוצים לרב
נשאב עד שנותר ללא רבב
ביומן הזיכרון הוחלפו
כל המילים הכואבות
השטיח הכחול שספג
החול של יום אתמול
נשטף בזרם של סליחה


כבשתי שביל זוהר באור
הטבעתי בו את עיקבותיי
מוארים מובילים עד סף
ביתי את אהוביי
זכים ואוהבים בנשמתם
בשירה וצהלה בתוף
וכינורות  לאור ירח מאוהב
את דלת ביתי אפתח
שיקבל באהבה את הבאים

חלונות פערתי בקירות ביתי
להכניס דרכם האור
להכניס שבבי תקוה
אהבה בריאות שמחה
ובת צחוק שמלווה
את משחקו של ילד קט
על השביל הזוהר
המוביל אל סף ביתי
ואת קולה של  מנגינה

כל הזכויות שמורות