המטבל\נורית כהן

בין סירים מחבתות
קלחות ותרווד
יושבת חושבת
מה יהיה על המחר
בזה המטבל.
קלחת רוחשת
מעלה אדים אני את קולה
מעלי מרחיקה
אינני שומעת את אשר
לה יש לומר
מהרהרת אני בזה המטבל
מבעבע הסיר בלי הרף
קורא אותי לסדר
רוחו סערה תחתיתו בוערת
למלאכה לגשת  קורא בקול
עוד רגע אני לו לוחשת
כי בזה המטבל
עודני בוחשת

מרקים רוחשים
חביתות מתהפכות
פניהן רוגשות
מה לך היום כי זנחת
אותי גם אותי
ורק בזה המטבל
תהגי חיזרי חיזרי
בטרם אהפוך חרוכה
מושלכת אל פח
אותי גם אותי
אשר מבעבע  כאן בסיר
עוד דקותיים ואהיה
רק שלולית דלוחה
מהרי אותי להציל
כעסה עגבנית בתוך
קלחת רותחת
אני כבר חרוכה
צבעי כבר שחור
אבד עלי הכלח
וכבר אין מה להציל
טען גם החציל

יושבת ומהרהרת
בזה המטבל
אשר להוסיף לחביתה
לצד המרק  תוכנן
עם העגבנית המטבל
יהיה כוכב
והחציל גם הוא
יהנה מצבעו של המטבל
ועוד כהנה וכהנה
מחשבות על ירקות
שיהנו מן המטבל
החמיץ המלפפון
הגזר הכחיל
ושכב עם מדחום
על מגש עם קרחום
בצל ולימון נעלמו דום
אך אני יושבת והוגה
בזה המטבל
שאותי על המפה יעלה
באחת וחסל.



כל הזכויות שמורות