שמש התהלכה בארץ\נורית כהן

בבוקר התעוררת
משנתך וכבר הרגשתי את חומך
מהשרון יצאתי כשאת על פני
זרחת את גופי מחממת
לעת צהרים מזעמך ברחתי
את קרירות חדרי חיפשתי
ולעת ערב אל הרחוב יצאתי
אל הרחוב בצפת

מול נוף הרים ישבתי
מביטה בצללים שזרעת
חומך דועך אך את עדין מאירה
באור נעים ורך הצללים עוטפים
את ההרים והעצים
הפזורים הנראים למרחקים
כי עידנת את אורך
הפך הוא ידיד לעינים  כמהות

לראות את המרחב את היופי
הצללים מתארכים נוגים נושאים
את אורך, את צלילי הרחוב
שם שופר בקול רועם
גיטרה פורטת על מיתריה
ואת נושאת את הצלילים
ברורים וחדים ארוכים ורכים
מקרינה בינות הצמרת חוטי פז וארגמן


צללי העצים רוקדים בשמחה
נעים לצלילי המנגינה
וליבי מתרונן בחדווה
שואף לצאת בריקוד ומחול
יחד עם בריזה קרירה
שמש השתהי נא עוד מעט
טרם תרדי הימה לשטוף את להט
יומך שטוף העמל ולנום עד בוא השחר

שמש בין הרים מרהיבים בערפילי שחר
רכים הנצת משנתך ברכות באור
מלטף אוהב מנחם בנועם בשלוות השחר
מגלה נוף הרים קסום צבוע ירוק  באור
הרך את מעוף הבז מעל שוקט רגוע
הנצת ברוך בלאט בלי דחף
מעניקה עוד רגע קט למתבונן
בהדרך בטרם יפנה מבטו

לרגעים ספורים להתאחד עם
ארץ שמים  ידעת יופי מרנין לב עייף
 הקרנת הוד והדר מלכות,  הדרך בוז
יבוז לשוכני ארץ הנמים את שנתם
דרים בקופסאות בטון עטופים מוגנים
את מרחב האופק הנפתח אל נימי הנפש
הענקת וכך בלאט את הצללים גרשת
זוחלת בלאט כובשת שמים

עולה מעלה מעלה מפזרת בחומך
את צינת הלילה מגרשת הלאה
מגופי  הקר העייף מעניקה
לחיי רגעי נוחם וחום עד בלי די
מברכת את יומי לשלום ושמחה
מבלי לבקש דבר בתמורה
בלתי אם רגע של מבט
ואהבה ללא תנאי

תודה לבורא על זה הכתוב
כל הזכויות שמורות