אי פנים ואי אחור \נורית כהן

הולך ברחוב
מביט קדימה
העולם יפה
העולם צוהל
שמש בוקר קייצי
את הצללים מגרש
ואותה השמש
מחממת את
ההלך ברחוב
הולך ברחוב
וקדימה מביט
כל אבן, פרח בעציץ ועץ
לא יחמיץ
ההלך הזה

הולך ברחוב ההלך
שוקע במחשבה
אם יופי כזה נגלה לפני
מה מפסיד אני,
שעיניי רואות רק
את מה שלפנים
ואין יודע
מה יש מאחור

הולך ברחוב
וחושב
אולי היתה שם
עלמה יפה
אולי בית מפואר
אולי אמא וילד קט
ואולי מכונית משוכללת
האם דהרה שם רכבת עם קטר
אבא עם כובע על ראש
ועיתון ביד
וגברת עם כלבלב
ותיק עב כרס

הולך ברחוב
שקוע במחשבה
כך אינו רואה אי פנים ואי אחור
ומפסיד הוא
את העלמה היפה
את הבית המפואר
את האמא והילד הקט
המכונית המשוכללת
את הרכבת הדוהרת עם קטר
את אבא עם כובע על ראש
ועיתון ביד
וגברת עם כלבלב שנבח
על תיק עב הכרס
אשר בקע ונשפך
ממש לפניו.

כל הזכויות שמורות לנורית כהן