נקודת התחלה \נורית כהן

בחודש תשרי הכרתיך לראשונה
 מבטך לא הוסר מפני
כה אמרו חברותיי
הבאת איתך ניחוח קצף גילוח ואולד ספייס
בריח גברי
 את אפי הוא לכד ככייס
את ארנקו של עובר אורח
בכיס חולצתך הלבנה
נשאת תמיד מסטיק עלמה  בטעם מנטה
קרוב לליבך חמישה במספר
עטופים בכריכה רכה ירקרקה
חמימים למגע ורכים
בפיך תמיד מוכנה הלצה
 להצחיק עד דמע  את כל סובביך
עיניך החמימות בצבעי הענבר
 את נשמתי כרכו סביבך
שפתיך החמימות צרבו את שפתיי
 בחותם אהבה נצחית
ידך אחזה בליבי
 למשמורת עולמים

את ריח גלי הים הכחול
ממנו שבת היום
 שערך הריח משמש סתווית
גופך השרירי המוצק
 את עורך בעל גוון מהגוני
 ששתה אל קרבו  קרני שמש  לרב
בפיך אך זמר עליז על יום שחלף
 על חבר שהיה והלך
 על מטפחת אדומה שבכיסך תמיד היתה
שאפת עמוקות את ריחי אל תוך גופך
 בזרם דמך ערבבת את דמי
על לוח לבך  חרטת את שמי
 וכמים זכים צלולים אהבת כל נים ושריר
אהבת את עורי הבוהק,
 אהבת את שערי הגלי העבות את נעוריי
את מי שאני באמת,
 ללא מצרים ללא תנאים
 מבלי לבקש דבר זולת אהבה
אהבת את עיניי
 אהבת לראות את צבען מעמיק
 בעתות של סערת רגשות
לא אחת כילד קטון
 הכעסת הרגזת ולו רק לרגע
לראות את צבע האזמרגד
 ואת דמותך נשקפת  בתוכן

ימי תשרי המולה סביב ימי החג
אתה לחופשת מולדת הגעת
אני עם חברות ביום צום לשוח יצאתי
נערה בת עשרה הייתי
ואתה כבר איש עם מספר קילומטרז על הכביש
בכלל לא מבוטל
בקולך העמוק את ליבי טרפת
כטרוף את קלפי המשחק
חיוכיך את עיניי שבו בכלוב זרוע
פתיתי פז כאותו כורה הרודף אחר הזהב
החרשת את אוזניי לכל ציץ והגיג
סימאת את עיניי מראות
את ליבי  המרפרף כרפרוף פרפר
המדלג מפרח אל פרח
בחפשו אחר בת זוגתו
את מוחי הסוער כגלי הים השוצפים
המתדפקים על החוף מתרפקים
בעונג מקצב החיים  נאספים אל חיקו של הים
כתינוק הנצמד אל שדי אימו ביונקו את לשדה
המרפה ממנה לרגע להתענג על משובת  עוללים



יוסי
אהבתיך ונאהבתי על ידך
נעמת לי אהובי
"מים רבים לא יכבו את האהבה
ונהרות לא ישטפוה "
אני שלך ואתה שלי לנצח
באומרי לעצמי יום וליל
שאתה לי שם מחכה להתאחד
חזור ואמור השכם והערב
שעוד יגיע היום או הליל
שם נהיה שנינו זה לזו וזו לזה



 כל הזכויות שמורות